ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו
- טל עטייה
- 7 במרץ
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 7 במרץ
טל עטייה | ז' באדר ה’תשפ"ה | 07.03.2025
הקדמה
תנועת תנועת האמנויות והאוּמנויות (Arts & Crafts) נוסדה בבריטניה במהלך המהפכה התעשייתית כתגובת נגד למיכון ולהשתלטות המכונות על המלאכה המסורתית ובעלי המלאכה. התנועה הדגישה את ההיתרון האנושי על פני המכונה באמצעות שימוש במוטיבים שהמכונות לא יכלו לשחזר, וייעדה את פריטיהם למעמד הגבוה יותר בחברה, אלו היכולים לממן שעות עבודה ידנית.
לתחושתי בימינו ישנו מעין רנסאנס של תנועת האמנויות והאוּמנויות. בחצי העשור האחרון התרחשו לא מעט שינויים בעולם, ולא ניתן לייחס את החזרה הזו לגורם אחד בלבד. בטקסט הבא, אנסה לכתוב על התחדשות המגמה, הדומה והשונה לעומת התנועה המקורית, והסיבות שעשויות להסביר את ההתעוררות המחודשת של מגמה זו בימינו.
עבר
תנועת האמנויות והאוּמנויות נוסדה במהלך מה שמכונה "המהפכה התעשייתית השנייה", שבה פיתוחים טכנולוגיים כמו כרטיסיות ניקוב ופסי ייצור הגבירו את האוטומציה. בהמהפכה הראשונה (סוף המאה ה-18), מצב זה הוביל למאבק אלים וונדליזם מצד בעלי המלאכה נגד התעשייה, כדוגמת תנועת הלודיטים שפגעו במכונות בכוונה. לעומת זאת, אנשי תנועת האמנויות והאוּמנויות לא ביקשו להשחית אלא ליצור ערך מוסף למעשה האדם.המגבלות הטכנולוגיות של אותם הימים לא אפשרו לייצר עיטורים מורכבים, ובכך הבליטו האמנים את יתרונם, בדומה לאימפרסיוניזם שנולד כתגובה להמצאת המצלמה, התנועה ביקשה להבליט את יתרון האדם על פני המכונה. בנוסף, העיטורים שהופקו במכונות נעשו ללא חשיבה על ההקשר, מה שהוביל למוצרים מעוטרים יתר על המידה וללא הקשר משמעותי.
הוגי התנועה, כדוגמת וויליאם מוריס, הסבירו כי ניתוק מלאכת הקישוט מן המחשבה, וכן ניתוק המחשבה מן המעשה הידני, פוגם הן בחברה והן באסתטיקה של הדברים.
מוריס שילב את אהבתו לימי הביניים בעיצוביו, ובהתבסס על אמירותיו של רסקין על מהות ותפקיד הקישוט על חפצים, החל לעצב ולהגדיר את משנתו. מוצריו יוצרו בשיטות מסורתיות ושמרו על עקרונותיו. מלאכת מחשבת ודיוק בכל מוצר. הוא התעקש להכיר את המיומנות של כל עיטור לפני שהכניסו למוצריו, בשונה מאנשי התעשייה באותם הימים שלא טרחו במחשבה או בהיכרות עם הקישוטיות והקשריה. כך, למעשה, יצר מוצרים יקרים יותר מאלו של המכונות, עם עיטורים וקישוטים המושפעים מעולם הטבע, מההיסטוריה האירופאית ובהתאם להקשר של המוצר.התנועה צמחה וגדלה בשנים ההן והחלה להגדיר את סגנון העיצוב המודרני. למעשה, היא היוותה את התשתית לאר נבו (יונגנדשטיל בגרמניה ופלורל באיטליה). חוסר יכולתה להתמודד עם התיעוש פינה מקום לתנועות מאוחרות יותר, אך הן, בשונה מראשית התיעוש, כבר שילבו את עקרונות התנועה בתפיסות האסתטיקה והפונקציונליות שלהן.
הווה ועתיד
אנו עדים לכמה תופעות בשנים האחרונות: ראשית, התפתחות טכנולוגית גדולה שמנגישה יכולות ייצור מורכבות בצורה פשוטה. שנית, הנגשה כלכלית של טכנולוגיות ייצור שונות, מה שהנגיש לאמנים ומעצבים רבים את היכולת להקים בתי מלאכה (סטודיואים). במקביל לכך, ישנה פריחה מסוימת בכל הקשור למלאכות מסורתיות, וגם שם צמיחה של בתי מלאכה רבים.
לצד אלו, אנו רואים גם היבטים שליליים לתופעה – הפיכת כל אחד למעצב או אמן. מספיק לקנות מכונה או מנוי ל-AI ולהתחיל לשווק עצמך כמעצב. הדבר נכון גם לבעלי מלאכה הפועלים בשיטות מסורתיות. עיצובים נטולי חשיבה או בחירות רצוניות, קישוטיות שהיא בגדר טרנד, כמו אפוקסי בין שתי פיסות עץ, עד שאין הבדל מהותי בין עיצוב זה לבין מוצר קיטש בחנויות הסטוק. אם כי בטקסט הזה אינני רוצה לעסוק בסוגיה זו של תרבות המלאכה נטולת החן, אלא דווקא בהקשר החברתי.בין אם מדובר במוצרים מודפסים על ידי אנשים שהשקיעו מחשבה בעיטורים, ובין אם מדובר במי שיצר קובץ באמצעות ; בין אם מדובר במי שלמד עיצוב ומלאכות קדומות, ובין אם מדובר באמן מוכשר שלימד עצמו ולא משקיע חשיבה בעיטורים, ערכו של המוצר עולה בעיני אנשים כשהם חושבים שמדובר במלאכת מחשבת של האדם. לפעמים גם אם המוצר אינו מלאכת יד אלא מוצר מדף רגיל שמתחזה למוצר אמן. דוגמה לכך ניתן לראות לא רק בבתי מלאכה אלא גם במכירות באתרים כמו Etsy ואתרי קניות שונים.
בני דורנו משוועים לצקת תוכן למוצריהם. הם אינם מוותרים על מוצרי "הסטוק", אך הם רוצים לצדם חפצים בעלי שייכות ומשמעות - גם אם הדבר מתבטא בסופו של יום רק במחשבה עצמה (כדוגמת מוצר המודפס על פי דרישה של איור שנוצר על ידי בינה מלאכותית). עבודת האמן או המעצב כאן היא החשיבה גרידא.
דמוקרטיזציה כזו של ייצור האומנות והעיצוב יכולה להוליד תופעת זילות, אך גם חופש אומנותי גדול. בעולם המנטרל כל משמעות של האדם ברמה הלאומית והמשפחתית נותרנו עם חברה המשוועת לחפצים בעלי משמעות שדרכם יוכלו לבטא ולהגדיר את עצמם.
סיכום
תפקידנו כמעצבים ואמנים בדור זה, הוא לא לדחות את הטכנולוגיה או לזלזל בה. תפקידנו להכיר וללמוד אותה כעוד מדיום הן כמעצבים בחברות גדולות והן כבעלי מלאכה קטנים, בין אם אנו משתמשים בה ובין אם לא. עם זאת, עלינו להבין את ההקשר ולצקת תוכן ומשמעות בכל יצירה ופריט. ואולי זה מסביר את החיבה למלאכות מסורתיות, אבל גם למלאכת מחשבת בעידן כה אוטומטי.
"ככל שהעולם מתפתח שואף הוא לחזור לטבעיותו המקורית"
(הרב קוק, שמונה קבצים, א',ל"ט)
הטקסט קצר ואינו נוגע לעומק בנושא ספציפי; למעשה הטקסט הוא הזמנה לחברי התנועה לגעת בנושאים כולם או באחד מהם ולעלותם לטקסט בביטאון, ויחד להגדיר את מחשבותינו כתנועה וכיחידים על הנושאים הנ״ל.
בעיני הרנסס ארטס & קראפסטס הנוכחי פרץ כתגובה למגיפת הקורונה. פתאום אנשים בבית מכינים לעצמם לחם וריבה וכל מיני מלאכות מסורתיות לא מתוך מקום של צורך אלא מתוך מקום של לקחת מחדש שליטה על הדברים שנכנסים לחיינו.
אם אתה לא יודע מה שמים לך בלחם אתה לומד להכין לבד ועכשיו אתה הריבון של התזונה שלך, או אם המוצרים במרחב שלך לא עונים באופן מדויק על הצרכים שלך אתה יכול ליצור אותם לבד.
בעידן שיש כבר הכל מהכל ואין סוף וריאציות של כל מוצר ודבר אנשים עדיין רוצים את האחד המדויק ביותר לעצמם ואני חושב שזה הניצוץ האנושי שאף בינה מלאכותית לא תלמד