פרשת השבוע למעצבות עבריות | אביטל חביב | ה' באב ה’תשפ"ד | 9.8.2024
הגענו לחומש האחרון בתורה ומשה מספר לנו אירועים שונים שקרו במהלך מסעות בני ישראל במדבר. השפה של ספר דברים היא יותר אישית כיוון שמשה מבאר לנו את התרה בעצמו. התחושה שעולה מסיכום מסעות בני ישראל דומה לזו של יומן מסע. ברצוני לחבר את המסע של בני ישראל למסע עליתו של יהודי ממצרים במאה ה־14, אותו אייר ב״מגילת פירנצה״.
קצת על מגילת פירנצה ומאייר
המגילה היא מעין יומן מסע של יהודי שעלה כנראה מקהיר לארץ־ישראל, ובה תיעד את המקומות הקדושים. זהותו של אותו היהודי אינה ידועה לנו. במסעו הוא מתעד אתרים שאת חלקם ביקר, ואת חלקם השלים על פי הסיפורים והמסורות המקומיים, שעברו בעל פה מדור לדור.
מגילת פירנצה היא הממצא הקדום ביותר שיש לנו מעולם המגילות המאוירות היהודיות. רוב המסעות המתועדים הם מפי יהודים אירופאים, אך זהותו המזרחית של המאייר מייחדת ומבליטה אותה. סגנון איורו של המחבר מושפע ממסורות התיעוד האיורי המוסלמיות, כמו תיעוד מסעות עלייה לרגל למכה. הוא רשם וסיכם חוויות בעברית על גבי המגילה. אורך המגילה הוא כ־11 מטר, והיא מורכבת מיריעות עור התפורות זו לזו.
כנראה שהמגילה נמכרה לעולי רגל איטלקים שלקחו אותה חזרה איטליה ועם השנים נוסף עליה מלל באיטלקית. המגילה היתה שמורה במוזיאון בפירנצה, שם התייחסו אליה בזלזול ולא חקרו אותה. ב־1902 נזכרה המגילה במוזיאון בפירנצה כ״חסרת ערך אמנותי וערך מדעי״. לפני כעשור, ד"ר רחל צרפתי גילתה אותה מחדש ונתנה ליופיה להאיר החוצה. ניתן לעיין בצילומי המגילה ובמחקר של רחל צרפתי ״מגילת פירנצה״ בספרייה הלאומית, ביד יצחק בן צבי ובמוזיאון ישראל.
הבה נצלול לתוך המגילה ולכמה סצנות מובחרות.
סגנון המגילה
סגנון האיור של המגילה הוא מבוסס סמלים מאוד, כיאה לתקופה זו של ימי הביניים. אין פה תיאורים מציאותיים ומדויקים. חלק מהאיורים הם של מבנים ומקומות נקודתיים, שם האדריכלות מורגשת דרך ייצוגי המרכיבים והקישוטים החשובים. חלק מהאיורים הם כמו מפות אזוריות, המייצגות את האתרים החשובים באזור, כמעט בלי התייחסות לגיאוגרפיה האמיתית. האתרים השונים במגילה נמצאים זה לצד זה, ממוקמים באופן שמזכיר מעט שרבוטים במחברת רישום של ימינו.
לצד הרישומים של האתרים המצייר כותב הערות. לפעמים ההערות רק מתארות את התרשים, ולפעמים הן מוסיפות חוויה אישית או סיפור מתומצתים. יפה לראות את סגנון הכתיבה שלו, האופייני לסגנון הכתיבה במצרים של אותם ימים.
דמויות ואירועים רבים מיוחסים לאתרים בגליל, גם אם הגיאוגרפיה לא מתאימה. כך למשל אפשר לראות את מבואות ירדן יריחו ליד הכנרת, את דבר אסתר המלכה הגליל ועוד. המאייר שלנו מתחיל את רישומיו מפיתום ורעמסס שבמצרים, ממנה הגיע, עובר דרך אתרים כמו הר סיני, קבר אהרן וסלע משה. את אתרי המדבר הוא ממקם באמת מחוץ לגבולות ארץ ישראל.
טבריה והכנרת
ככל הנראה הפסים הם ההרים העוטפים את ימת כנרת שנמצאת בחלק התחתון של האיור, בה יש דגלים או או קברים, אולי בית הקברות של טבריה. קברו של רבי אברהם, בן הרמב״ם, נמצא בתוך הכנרת. בהרים סביבה ישנם קברים – של רבי עקיבא, רבי יחייה, יוחנן ראש הישיבה הטבריינית ועוד. חלק מהקברים במערות וחלקם במבנים. נהר הירדן מופיע, ומעברו השני נמצא הארבל ואתרים נוספים.
איור המפה ממשיך מימין ומשמאל לאתרים נוספים, ואפשר לעקוב אחרי מסעו באתר הספרייה הלאומית, שם הוא בשחור לבן.
אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יי בְּיַד-מֹשֶׁה--אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ
(במדבר, ל״ו, י"ג)
ליד נהר הירדן כתוב ״ירדן יריחו״. כך למשל המקום שבו זיהו את סוף נדודי המדבר, ואת חציית הירדן של בני ישראל בהובלת יהושע, הוא ליד הכנרת. מעבר יבוק גם נוכח (משמאל למטה על הירדן), המעבר בו יעקב נאבק במלאך ה׳ ומקבל את השם ישראל. שני המקומות מציינים את כניסת ישראל לארץ, הן יעקב והן העם. שניהם יחדיו מעלים את קדושת האדמה והמאייר הכניס את שניהם אחד ליד השני.
"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת-אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק"
(בראשית, ל״ב, כ"ג)
במי הירדן יש מעין גלים, גלים שאינם מופיעים בכנרת. פרופסור אלחנן ריינר מקשר את האיור למדרש מהתלמוד הבבלי, בו מתארים שהלויתן שוחה במימי הכנרת והירדן. ללויתן מתוארות תכונות מפלציות המשפיעות על המים ובין השאר יוצרות גלים.
ואמר רב יהודה אמר רב ירדן יוצא ממערת פמייס תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן שנאמר ״יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו״ [איוב מ׳ כ]... כי אתא רב דמי אמר רבי יוחנן בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולות, שנאמר ״ירתיח כסיר מצולה״, ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר ״ים ישים כמרקחה״, בשעה שמצא עושה תלמים תלמים בים
(תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ע"ד, ע״ב)
מערת המכפלה
באותן שנים הממלוכים שלטו בארץ והם אסרו על לא־מוסלמים לבקר במערת המכפלה (איסור שימשיך עד 1967). היהודים נאלצו להתפלל על גרם המדרגות, לכיוון פתח בחומה שמצידו השני נמצאים ציוני הקברים. ניתן לראות את המדרגות הללו באיור. הצייר שלנו השאיר לנו עדות לאותו פתח, והיא גם העדות הקדומה ביותר שיש לנו למנהג התפילה הזה.
מעניין לראות את הקישוטים האדריכליים המפורטים של הבניין יחד עם מנורות. ציוני הקברים עצמם (נמצאים החלק התחתון באמצע של הצילום בשחור לבן). ניתן לראות שהאיור לא הושלם במלואו. יפה לראות כיצד אותם אלמנטים של פסים משמשים להרים ולקישוטים אדריכליים לסירוגין.
מסעו של המאייר ממשיך מחברון לבית לחם וממנה לירושלים, אליה הוא נכנס דרך הר ציון ורואה את מגדל דוד. הוא עולה להר הבית, ומצייר אותו לאורך שני מטרים מארבע כיוונים שונים. מעניין לראות שהוא ממסגר את מיקום קודש הקודשים לפי צורת בית המקדש וכך יוצר את הדימוי שבית המקדש עומד וקיים. יש פה חיבור יפיפה בין עבר, הווה ועתיד. המצייר כתב ״צורת קודש הקודשים במקדש שהיה נכנס הכהן הגדול עה(עליו השלום-א.ל)״
הוא מצייר את שער הרחמים ליד הר הזיתים, ולצידו מופיע הכותל המערבי (בניגוד לגיאוגרפיה). המונח כותל מערבי הוא אמנם מונח מימי חז״ל, אך בימי הביניים כתלים אחרים היו מזוהים ככותל המערבי. אחד הכתלים שזוהו ככותל המערבי היה כותל הרחמים שסמוך לשער הרחמים ואליו יהודים באו להתפלל.
סוף דבר ודוגמאות נוספות מן המגילה
כל תרשים ואיור במגילה הזו מרגש ומיוחד. לא יכלתי להביא את כולם לכן בחרתי כמה נוספים. חלקם מתחברים למקומות שמצויינים בפרשת השבוע (מסעי). לחלקם יש פרשנות חזותית נהדרת, כמו זו של מטע התמרים או של הר סיני. אני בטוחה שכל אומן שיעיין במגילה ימצא בה עוד רובד מרגש. המגילה הזו היא ללא ספק אחד מיומני המסע המיוחדים ביותר שראיתי.
מעל סלע משה כתוב ״זה צורת הצור שהכה משה רעה והוציא ממנו מים תקיף אני המצייר שתיתי ממנו״
Biblioteca Nazionale Centrale, Firenze ms. Magell III 43
מימין לשמאל: פתח פחם(?), פתום ורעמסס, מטע תמרים, ים סוף, הר סיני, סלע משה, קבר אהרון
כתבה: אביטל חביב | עורך: אילון לנדמן
רשימת מקורות
Comments