אילון לנדמן | י"ב בתמוז ה’תשפ"ד | 18.07.2024
חלק ב' בסדרה: מה היו שמות החודשים העבריים המקוריים, הארץ־ישראליים, העבריים בטרם הגלות? מצוידים בספר תנ"ך, במיטב הספרות העתיקה של ארץ־עֶבֶר ובמובחרים שבחופרי הארץ, בואו נצא למסע לגילוי היסטורי, אגדי (מיתולוגי בלעז), ארכיאולוגי, בלשני ומרתק. הפעם נכנס לעובי הקורה של לוחות השנה של העמים סביבנו וננסה לשלוף מבין ציפורני הזמן שמות נשכחים.
המסע שלנו מתחיל באוגרית. אוגרית הייתה עיר כנענית על קו החוף הסורי, מעט מעל לבנון. היא נתגלתה על ידי חקלאי, ונמצא בה ארכיון מלכותי גדול שהשתמר ובזכותו קיבלנו הרבה מידיעותינו על התרבות הכנענית (מלבד התנ"ך, שלאו דווקא מפרגן לכנענים ולסיפורי האלילים שלהם). השפה האוגרתית היא שפה כנענית דומה וקרובה לעברית, ודוברת עברית מבטן תבין אותה לא רע.
בקטע הבא אני קצת על אוגרית והדמיון של שפתה, האוגריתית, לעברית. ניתן לדלג חזרה לנושא החודשים בלחיצה כאן.
הנה מקטע קטן מסיפור העלילה הכנעני של דנאל - דנאל מוזכר כאחד משלושה צדיקים מוחלטים ביחזקאל:
וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דנאל [דָּנִיאֵל] וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי יי.
(יחזקאל, י"ד, י"ד)
תיקון הסופרים המאוחר תיקן דנאל לדניאל, אך נראה שמדובר בדנאל, במיוחד בין נח לאיוב -שלושתם צדיקים שאמונתם נבחנה במות בני משפחותיהם¹.
הנה קטע מהסיפור העגום (והדומה לאיוב) של דנאל¹. נסו להבין את האוגריתית לפי שתפזלו לפירוש:
אז דנאל מרפיו | רפיו היא עיר |
ישלי ערפֹת בחֹם אֹן | יתפלל לערפות (עננים) בחום העז(בעל האון) |
יר ערפֹת תמטרֻ בקִָץ | יְרוּ ערפות, תמטירו בקיץ |
טל יטלל לענבִם | טל יטלל לענבים (איזה פועל יפיפיה!) |
שבע שנות ישרק בעל | שבע שנים יתפלל לבעל |
גם אם הבנתם רק חלק, קראתם בשפת המקור טקסט מלפני 3400 שנה
הרחבה מעניינת על המילה ערפות (לא קשורה לחודשי השנה)
ערף הוא שורש שמשמעו להתיז. מכאן לערוף ראש ועורף, אבל מכאן גם ערפל והשוו "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב" (דברים, ל"ב, ב') וגם "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל" (דברים, ל"ג, כ"ח). וגם כנראה בביטוי הכנעני רוכב עננים - רוכב ערפות, המתאר את הבעל, הגיע מקור הביטוי המשובש המוכר מיום כיפור - "רוכב ערבות" (בחילופי פ-ב).
בחזרה לענייננו, מהלוחות השונים, משחזרים את חודשי השנה האוגריתית²:
ריש ין ראש יין | נקל | מגמר | פגרם \ דבח(ן) | לבעלת | חיר | חלת | גן | ית'ב ישב | … | … | ית'תבנם ישתבנים |
ניסן | אייר | סיון | תמוז | אב | אלול | תשרי | מרחשוון | כסלו | טבת | שבט | אדר |
ראש יין היה פסטיבל שחוגג את ראשית היין החדש². נוח שהוזכר קודם יחד עם דנאל ואיוב, היה כנראה דמות מוכרת גם בקרב הקהל הכנעני. באחד הספרים החיצוניים (ספרים שנכתבו בידי יהודים בתקופת בית שני ולא נכנסו לתנ"ך), ספר היובלים, מוזכרת מסורת לגבי נח:
"בשבוע השביעי בשנה הראשונה בו ביובל הזה, נטע נוח גפנים על ההר אשר נחה התיבה עליו ושמו לובָר, אחד הרי אררט. ותעשינה פרי בשנה הרביעית. ויצור את פריו ויבצור אותו בשנה ההיא בחודש השביעי, ויעש ממנו יין, וישימהו בכלי וישמרהו עד השנה החמישית עד היום הראשון, הוא ראש החודש הראשון. "
(ספר היובלים, פרק ז', פסוקים א'-ג')
ייתכן שראש יין הוא חג קדום המציין את תום המבול – בתום החורף, בראש השנה האביבי.
נִקָל הוא מגל, וזו תקופת הקציר. מָגְמַרִ שמגיע אחריו, הוא על שם גמר הקציר².
חודש פגרים אולי מתייחס לפולחן מתים, פולחן העולם הבא² או לפי פירוש אחר, פגרים הם אסטלות, מצבות - אבנים פולחניות בעבודה האלילים הכנענית³.
(וראו "וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם" (ויקרא, כ"ו, ל') - פגרים מוזכר ברצף של כלי עבודה זרה – במות, חמנים (מזבח לפוּלחן החַמָּה), וגילולים, במעין משחק מילים אלים.)
דבח, המקביל לטבח בעברית, נמצא גם באותו המקום בלוח, ואולי היה כינוי לחודש - טבח לחודש המכונה על שם הזבח.
חודש לבעלת \ פעֻלֹת, אולי חודש פעולות ואולי חודש המוקדש לאלה כנענית - בעלת² (האלה של העיר גבל נקראה בעלת גבל וכך בשמות מנין אלו)
והשוו הושע, ב', י"ד–ט"ו: "וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי מְאַהֲבָי וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה. וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאֹתִי שָׁכְחָה נְאֻם יי." "ימי הבעלים" מוצגים בהקבלה לגפן ולתאנה שזהו זמנם בשנה.
חודש חיר גם הוא כנראה שם עבודה זרה, והוא עתיק מאוד²
חלת או חלתי מתקשר לחול והוא שם חודש מאוד קדום, ולחלופין מציין באוגריתית את עוף החול⁴. הוא מציין את סוף תקופת סופות החול בארץ־נהריים (מסופוטמיה בלעז, הארץ בין הנהרות פרת וחידקל, איזור עיראק בואך סוריה).
עוף החול, או יותר נכון - העוף חול, מוזכר גם אצלנו. לא סתם, אלא בספר איוב, שכבר גילינו שאנו חולקים עם אחינו האוגריתים: "וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע, וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים" (איוב, כ"ט, י"ח). מקובל גם בגמרא כי המילה חול מתייחסת לעוף החול. ע.ג חורון בספרו "קדם וערב" (זמורה ביתן, 2000, עמ' 60), מציע לקרוא גם את הפסוק "מֵשִׁיב יָגָע וְלֹא יִבְלָע כְּחֵיל תְּמוּרָתוֹ וְלֹא יַעֲלֹס" (איוב, כ, י"ח) כמופע נוסף של אותו העוף.
חודש גן הוא במשמעות גן של טקסים (גן אירועים אם תרצו) ומתאר תקופה של פולחן מתים וטקסים דתיים, ואולי קשור לגשמי השנה המתחילים בו (בדומה לשם המקביל בול). ית'ב וית'תבנם הם כנראה שיבושים של אותו חודש, חודש פולחן לאל החוּרי אשתבי.²
הצלחות והתאמות גדולות, מלבד "ימי הבעלים" לא מצאנו באוגרית. נפנה ללוח מאוחר וסמוך יותר - הלוח הכנעני־פיניקי.
הפיניקים, כמו האוגריתים, הם חלק מעמי כנען. קבוצה ילידית שחיה על קו החוף בין רמיתה (כיום לטקיה בסוריה) לבין דור בארץ. בשונה מרוב עמי כנען, הפיניקים היו יורדי ים. הם הפיצו את תרבות־כנען ברחבי הים התיכון, סחרו עם אומות רבות וייצאו אליהם את האלפבית העברי הקדום (ממנו התפתחו היוונית, הלטינית וכמעט כל השפות הכתובות כיום בעולם).
הפיניקים עצמם כינו את ארצם בשם כנען, והזדהו ככנענים, על אף היריבויות המסחריות וההפרדה הפוליטית בין הערים. ההזדהות הנקודתית של כל אדם הייתה לפי עיר־המדינה שלו, למשל צורי או צידוני, וכך שמותיהם גם בתנ"ך. הם גם בנו עבור שלמה את ארמונו ואת בית המקדש הראשון⁵, והיו בקשרי מסחר ותרבות עם ישראל הקדום.
הלוח שלהם הושפע גם מלוחות זרים בסביבה, ולוחות שנה שונים מתועדים 4000 שנה אחורה מהסביבה.
לפניכם הלוח הפיניקי המשוער, המורכב ממספר כתובות ורצפים, על פי כהן⁶:
זיו \ מתן | זיו \ מתן | זבח שמש | פגרם | פעלת | חיר | הָאֵתָנִים | בול \ כרר | בול \ כרר | מרפאם? | מפע לפני | מפע |
ניסן | אייר | סיון | תמוז | אב | אלול | תשרי | מרחשוון | כסלו | טבת | שבט | אדר |
מיד אנו רואים את ההקבלות.
חודש מתן פירושו אולי כעברית, מתנה או שי - אלו ימי קציר השעורים. פירוש אחר גורס מתן מלשון המתנה להבשלת הפירות, מיד לאחר מכן בקיץ⁶. אצל השומרים היה חודש בשם שֻׁנֻמֻנָה שמשמעו "חודש ההמתנה לזריעה". החודש השומרי הקביל אמנם לחודש אחר, אך הסברה לא מופרכת. ידוע כי לפיניקים היה חג של הבאת ביכורי התבואה למלקרת, אחד מאליהם, בחודש זה⁷ (בדומה אלינו). השוו במדבר, י"ח, י"א:
"וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ."
הטקסט מדבר בשני הפסוקים הקרובים על ביכורים וראשית הדגן – "כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַיי לְךָ נְתַתִּים. בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם אֲשֶׁר יָבִיאוּ ליי לְךָ יִהְיֶה כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ" (במדבר, י"ח, י"ב–י"ג)
חודש זבח שמש מצביע כצפוי, על פולחן שמש⁶. והשוו יחזקאל ח', בסצנה בה האל לוקח את יחזקאל אל הר הבית ומהלך איתו. עם השמטות ופיסוק שלי: "יָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יי ... וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז. וַיֹּאמֶר אֵלַי: "הֲרָאִיתָ, בֶן אָדָם? עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה". וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית יי הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל יי ... כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל יי וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה (מזרחה- א.ל) וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֵלַי "הֲרָאִיתָ, בֶן אָדָם? הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת ... וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם" (יחזקאל, ח', י"ד–י"ז, עם השמטות ופיסוק לטובת ביאור)
השוו גם שם החודש האוגריתי דבח עם זבח.
פגרים, פעלת וחיר בוארו קודם. חודש כרר על שם אליל⁶.
חודש מרפא, או מרפאים, מתייחס לרפואה וכנראה בהקשר לתנועת השמש⁶ . על הקשר ביניהם השוו מלאכי, ג', כ':
"וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ...".
חודש מפע מתייחס כנראה לנקודת ההיפוך, אולי החורפית. חודש מפע לפני אולי היה חודש נוסף בשנה מעוברת - כמו אדר א'⁸.לא מצאתי בכתובינו מקבילה.
חודש האתנים ובול מופיעים במקומם. חודש זיו אולי זז למקומו של ניסן, כפי תרגום השבעים. במחקר יש מחלוקת על הסדר של זיו ומתן ויש תיקו⁹. חודש האביב חסר, והוא כנראה עברי מקורי ורמז חשוב.
לפי חלק מהדעות, הלוח הכנעני התחיל בחודש האתנים כראש השנה שלנו.
לפי הכתובות, ישנם תיעודים של מספר שמות חודשים נוספים מארצות כנען:
חודש שמעת, שנמצא אחרי ראש יין - ומתנגש עם נקל. ירח אייר (כמוכר לנו), ירח תרלת, וירח תצרח (אותו תרגמו המומחים כחודש היטהרות) ¹⁰
שכנינו הכנענים עד כה לא סיפקו לנו תשובות (שאהבנו) ולכן הגיע הזמן להביט גם אל עצמינו. גולי בבל בגלות יחסית קצרה בחרו לאמץ לוח שנה זר. בואו נפענח את משמעויותיו:
חודש תשרי – מאכדית tašrītu, תָשְׁרִיתוּ, ומובנו התחלה באכדית¹¹. נמצאה לו מקבילה באוגרית, בביטוי ירח תשרת. משמש כיום כשם הערבי של אוקטובר - تِشْرِين الْأَوَّل תִשְׁרִין אל־אוּל, תשרי הראשון, וכשמו של אוקטובר - تِشْرِين الثانِي תִשְׁרִין אל־תָ'אנִי, תשרי השני.
חודש מרחשוון – במקור נהגה waraḫsamna ווָרְחָשָׁמְנָה - הירח השמיני¹¹, ושימו דעתכם לדמיון בין ירח לוורח ושמנה לשמונה. חילופי ווא"ו ומ"ם בבבלית מאוחרת הביאו לחילוף ווָרְחָשָׁמְנָה למָרְחָשָׁווְנָה ומשם למרחשוון. קיצרנו בנוחות לחשוון, אך לא לפי החלוקה האמיתית - מרח שוון. מעניין לראות את הכפילות של ראשי השנה גם אצל הבבלים - חודש "התחלה" ומיד לאחריו החודש "השמיני". ייתכן כי יש פה עדות עתיקה למנהג של שיום חודשים לפי מספר בדומה למסורת התנכ"ית. חוקרים אחרים הציעו קשר לאל הרפואה הפיניקי, אֶשְׁמוּן בעל מרפא.
חודש כסלו – משמעותו המקורית לא בטוחה. רוב הדעות מצביעות על kissilimu בחילופי ווא"ו ומ"ם, במשמעות עבה, שמן¹¹ (במשמעות של גשם כבד?) ואולי במשמעות של "חודש תשיעי".
חודש טבת – במקור ṭebētu טֶבֶּתוּ, מן הפועל האכדי ṭebȗ מקבילו של הפועל העברי טָבַע אך מדבר על בוץ¹¹. החודש הבוצי. משמעות השם היא אפוא לטבוע, לשקוע במים או בבוץ כיאה לחודש רטוב זה.
חודש שבט - במקור šabāṭu שָׁבָּטוּ. מקור השם בפועל האכדי šabāṭu שפירושו לחבוט, להכות, להצליף (בדומה למילה העברית שבט שמובנה היא מקל או מטה, ומשם התגלגלה לשמש כשם קיבוצי לשֶבט) . החודש כונה "החודש המשמיד" או "חודש קללת הגשמים", על שום ההרס שהגשם גרם לטבע בבבל.¹¹ בערבית, שמו של פברואר הוא شُباط שֻׁבָּאט¹².
חודש אדר - במקור addaru אָּדָרוּ, ככל הנראה משמעות השם להיות קודר, חשוך (adāru, ḫadāru)¹¹. בערבית, שמו של מרץ הוא آذار אָדָ'אר¹².
חודש ניסן - במקור nisannu נִיסָנוּ. משמעו ביכורי העץ והשדה או הפירות הראשונים¹¹, אולי בדמיון למילה העברית ניצן. כדאי לעמוד על הדמיון לחודש האביב. האביב כמבואר בחלק א', היה גם קורבן מקביל של ביכורי החיטה. בערבית, חודש אפריל נקרא نَيْسان נָיְסָאן¹².
חודש אייר - ayyāru אָיָרוּ. משמעות השם אינה ברורה. ההצעה המובילה היא כי המילה מדברת על פרחים ופריחה. יש שהציעו כי השם בא מלשון 'אור', 'זיו' ויש שהציעו שהשם משמעו 'חודש השוורים'.¹¹ בערבית, חודש מאי נקרא أَيّار אָיָאר¹².
חודש סיון - במקור siwanu סִיווָאנוּ או סִימָנוּ.¹¹ בחילוף המוכר, ובדומה למילה סימן כנראה אומר מועד קבוע או עונה.
חודש תמוז - נקרא du'ūzu דוּאוּזוּ או דוּמוּזוּ, על שם תמוז אל הפריון¹¹. ניתן להרחיב בנושא בכתבה הנהדרת של אביטל. בערבית, חודש יולי נקרא تَمُّوز תָמוּז¹².
חודש אב - במקור abu אבּוּ. משמעות השם אינה ברורה. יש שהציעו מהמילה האכדית ebūru ('קציר'), יש שהציעו כי מקורו במילה apu, abu ('קנים') ובהקשר לאל הארץ־נהריימי אבּוּ ויש שהציעו מאב, אבא¹³. בערבית, חודש אוגטסט נקרא آب אָבּ¹².
חודש אלול - במקור elulu אֶלוּלוּ. קיצור לביטוי האכדי "אני לדודי ודודי לי". סתם, לא באמת. משמעות המילה מדברת כנראה על קציר או קטיף¹⁴ . בערבית, חודש ספטמבר נקרא أَيْلُول אָיְלוּל¹².
השימוש בחודש האביב, כאשר גם חודש מתן יכל להיות באותה מידה, מעלה את השאלה: אולי השמות העבריים באמת היו שונים וייחודיים?
סיכום ביניים:
עברי קדום? | אָבִיב | זִיו | זבח? | פגרים? | ימי הבעלים? | הָאֵתָנִים | בּוּל | מרפא? | ||||
פיניקי | זיו \ מתן | זיו \ מתן | זבח שמש | פגרם | פעלת | חיר | הָאֵתָנִים | בול \ כרר | בול \ כרר | מרפאם ? | מפע לפני | מפע |
אוגריתי | ריש ין ראש יין | נקל \ שמעת | מגמר | פגרם \ דבח(ן) | לבעלת | חיר | חלת | גן | ית'ב | … | … | ית'תבנם ישתבנים |
בבלי־יהודי | ניסן | אייר | סיון | תמוז | אב | אלול | תשרי | מרחשוון | כסלו | טבת | שבט | אדר |
יוצא כי כמעט כל החודשים הפיניקיים מלבד אלו המופיעים בתנ"ך הם שמות עבודה זרה. אולי החודשים מתן, מפע ומרפא אינם, ואין לדעת בוודאות. ייתכן והיו בשימוש אבותינו, שאהבו מאוד עבודה זרה בתקופת הבית הראשון, כפי שיעידו כל הנביאים המתוסכלים, ונמחקו מהתנ"ך בעריכה מאוחרת. ואולי לא היו בשימוש מעולם – הגיעו עם הפיניקים הצורים ואיתם גם עזבו.
אמ;לק כנראה שכן, וזאת בשבוע הבא - נגלה גילויים ארכיאולוגיים מרתקים (מה הקשר גזר?!), נקרא בצורה מחודשת (ומחדשת) בספר הספרים ואולי נסגור את הסדרה הזאת בהצלחה.
כותב: אילון לנדמן
רשימת מקורות
¹ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996 (זמין בספרייה הלאומית)
² Mark E. Cohen, Festivals and Calendars of the Ancient Near East Mark, CDL Press, 2015, p. 361-368 (זמין בספרייה הלאומית)
³ David Neiman, "PGR: A Canaanite Cult-Object in the Old Testament", Journal of Biblical Literature Vol. 67, No. 1 (Mar., 1948), pp. 55-60 (JSTOR)
⁴ Olmo Lete, Gregorio del, A Dictionary of the Ugaritic language in the Alphabetic tradition, Leiden ; Boston : Brill, 2004, pp. 361 (קישור)
⁵ דברי הימים ב', ב'
⁶ Mark E. Cohen, Festivals and Calendars of the Ancient Near East Mark, 2015, p. 368-370
⁷ Stieglitz, R. Raphael, "The Phoenician-Punic menology", Boundaries of the Ancient Near Eastern World a Tribute to Cyrus H. Gordon. Ed. by Meir Lubetski, Claire Gottlieb and Sharon Keller. Sheffield: Sheffield Academic Press, 1998, p. 216 (זמין בספרייה הלאומית)
⁸ Stieglitz, R. Raphael, "The Phoenician-Punic menology", 1998, p. 215
⁹ Mark E. Cohen, Festivals and Calendars of the Ancient Near East Mark, 2015, p. 369
¹⁰ Mark E. Cohen, Festivals and Calendars of the Ancient Near East Mark, 2015, p. 361, p. 377
¹¹ W. Muss-Arnolt, "The Names of the Assyro-Babylonian Months and Their Regents", Journal of Biblical Literature, Vol. 11,
No. 1 (1892), pp. 72-94 (JSTOR)
No. 2 (1892), pp. 160-176 (JSTOR)
¹² ערך בויקיפדיה "שמותיהם הערביים של החודשים הגרגוריאנים" (באנגלית)
¹³ מאמר "חודשי השנה העברית", אתר האקדמיה
¹⁴ מילון קליין, ערך "אלול", אתר ספריא
Comments