פרשת ניצבים-וילך- חוטבים את הברית: על חוטבי עצים ושואבי מים ציוניים
- אריאל חנוך
- 27 בספט׳ 2024
- זמן קריאה 6 דקות
פרשת השבוע למעצבים עבריים | אריאל חנוך | כ"ד אלול התשפ"ד | 27/09/2024
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.
טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.
לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.
לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת.
כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם"
מהפסוקים בהם נפתחת פרשתנו עולה תחושה ומשמעות של אחדות – כולכם ניצבים לפני השם. מי נכלל בפנים ? כולם. מחוטב העצים ועד שואב המים. בפשט הדבר- אלו הם מקצועות פשוטים, קשים, ובדרך כלל שמורים לעבדים (חטיבת עצים) או לשפחות (שאיבת מים). אבל מה עוד טמון וגלום בבחירה של התורה בציון מקצועות אלו דווקא? הם יש קשר בין כורתי היערות למעמד כריתת הברית בין הקב"ה לעם ישראל, או שזהו רק משחק מילים שאולי מרומז כאן?
נתמקד בדוגמה הספציפית שהתורה מביאה לנו בפסוק השני- "מחוטב עציך עד שואב מימך"- שימושים מסדר כזה של "מ-X ועד-Y" יכולים לציין מרחב או סקאלה על דרך המנעד, כמו במגילת אסתר בפרק א': "מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה". הסקאלה מצטיירת באמצעות הציון הגיאוגרפי המציג קצוות. ומכאן נוצרת תמונת סדר הגודל של הממלכה הגדולה של אחשוורוש.
אך מה שמעניין הוא שתבנית "מ-X ועד-Y" יכולה לציין גם הדגשה של ספקטרום על דרך המגוון, כמו בפרשת 'לך לך' בבראשית פר יד':
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם.
הפירוט המליצי של אברהם אבינו מחדד שאפילו את הפיצ'יפקעס הקטנים ביותר, או את מוצרי הסדקית הזעירים ביותר, אברהם נשבע חגיגית שהוא לא יקח דבר וחצי דבר ממלך סדום, אולי כאקט של כבוד ושל עצמאות כלכלית. ובעצם באופן הזה, נעשה שימוש גם אצלנו בתבנית 'מ-X ועד-Y' כאן ממש בפרשתנו: "מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ"- כלומר כדוגמאות לכל קשת המקצועות ה'בזויים' או העלובים, כל אלה, ואפילו אלה, נכללים עם עם ישראל.
מי שמתאר בצורה יפהפיה את העניין הזה הוא הרש"ר הירש: "אם שפתנו רוצה לציין דבר מקיף הכולל בקיומו את הכל אין היא נוקטת דבר קטן וגדול, קרוב ורחוק, ואומרת - מן הקטן הזה ועד הגדול ההוא, הקרוב הזה ועד הרחוק ההוא (בקו ישר העולה מלמטה למעלה), אלא היא רואה את הדברים מסודרים במעגל, נוקטת שתי נקודות סמוכות, ואומרת מזו ועד זו מסביב לכל המעגל. כך כלל האומה שאינו פירמידה אלא מעגל - מן העני שהוא לפני המלך כדרך שהוא לאחריו".
אבל בואו נחזור אלינו לדוגמאות המדויקות אצלנו- שואב המים וחוטב העצים. רש"י טוען שהדוגמאות הללו לא נבחרו בטעות אלא בכוונה תחילה, כדי ללמד על קבוצת העוסקים בהם: "מְלַמֵּד שֶׁבָּאוּ כְנַעֲנִיִּים לְהִתְגַּיֵּר בִּימֵי מֹשֶׁה". כלומר רש"י טוען שמקצועות אלה היו של נכרים או גרים. הקריאה של רש"י מסתדר היטב עם פשט הפסוק- " וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" כלומר חוטבי העצים והשואבים הם גרים מקרב המחנה. הדבר הגדול שאנו למדים כאן הוא שכל הקבוצות בעם נמצאות ביחד במעמד הברית. אנשים, נשים, טף, גרים, מתגיירים, ערב רב, שופטים ושוטרים, זקנים, ראשי המטות, עשירים ועניים מרודים. כל אלה ניצבים כולם לפני השם יתברך.
אבל עדיין ניתן להתעקש ולשאול- מדוע נוקבת התורה דווקא ב'חוטבי העצים'? זה אולי האזכור הראשון של משלח היד הזה בתורה. היא היתה יכולה עקרונית לבחור אולי במקצועות אחרים כמו 'מרועה צאנך ועד לעובד אדמתך', מה טעם דווקא באלה? לטעמי יש לכך סיבה כפולה- הנאום של 'ניצבים' הוא רגע לפני הכניסה לארץ, במעבר שבין הנוודות המדברית ליישוב הארץ וההתנחלות, על מנת להכניס את העם למצב תודעתי מתאים, התורה מציינת שני מקצועות 'חדשים' החיוניים עבור פעולת התנחלות של קבע- חטיבת עצים, בעוד שפועליה בזמן במדבר נטול העצים לא קיימים וכמעט 'מובטלים'. שואב מים עקרונית הוא מקצוע נדרש במדבר, אולם כשהעם התרגל להשקייה ניסית מבארה של מרים אין צורך בשואבי מים מבארות קבע. התורה באה ומזכירה שגם אוחזי המקצועות החדשים לצד אלה הותיקים, ניצבים היום לפני השם. אותו רגע מכונן ומרגש של טרום התנחלות מובא בהמשך הנאום שלנו בפרשת השבוע ושחקן נוסף מתחיל להכנס לתמונה ומוזכר מספר רב של פעמים- יהושע בן נון:
ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'... וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם... וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ.
(דברים ל"א)
הבחירה ביהושע בן נון, והאזכור שלו פה מתחברים היטב גם לעוד שני מאורעות מעידן ההתנחלות בארץ אותם התורה מטרימה ומשלימה אצלנו בניצבים-וילך, רגע לפני שעוד נשמע על עלילותיהם בספר הבא – ספר יהושע שהוא כבר לא מחומשי התורה אלא מהנביאים. והתורה מבצעת את ההטרמה באמצעות חוטבי העצים.
ישנם שני סוגים של כריתת עצים:
האחד במטרה להשתמש במשאב העץ עצמו- חטיבה לצורך החומר, והשני במטרה לפנות את העץ מהקרקע- חטיבה לצורך היעדר החומר או סילוק החומר. הסוג השני הוא בעצם בירוא יערות המושג לעיתים גם באמצעות שריפות יזומות, לצורך פינוי או הכשרת קרקע לתשתית כלשהי, או לחישוף יער בהיבט צבאי-ביטחוני, עניין המוכר לנו מימים אלה.
חטיבה מהסוג השני מופיעה בספר יהושוע בבקשתם של בני יוסף להרחבת גבולם. הם קובלים על כך שהם מרובים (מה שנקרא בן פורת) וצר להם המקום. יהושע הולך עם הטיעון שלהם ועונה- 'אין בעיה חבר'ה, אתם באמת הרבה ברוך השם, זה גם באמת הרבה ידיים עובדות. לכו תתפסו גרזנים תתחילו לעבוד להכשיר קרקעות':
וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה' טו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם. טז וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. יז וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בֵּית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר עַם רַב אַתָּה וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד. יח כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ כִּי יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו כִּי תוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא.
(יהושע יז)
הסיפור המוכר יותר, הנוקט מילה במילה את צמד המקצועות שלנו 'חוטבים' ו'שואבים' נמצא אף הוא בספר יהושע, ועוסק בגבעונים, מצאצאי החיוים שפחדו מסיפורי המלחמה של עם ישראל וביקשו לכרות ברית הגנה. הם לבשו שק ובגדי נוודים והציגו עצמם שלא מתושבי הארץ. לאחר שנתגלתה תרמיתם, נשיאי ישראל מציעים ליהושע שהגבעונים מעתה והלאה יספקו לעם ישראל עבודות כמו חטיבת עצים ושאיבה, כמעין ענף שולי-תעשייתי החיוני להתנחלות:
וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים יִחְיוּ וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכָל הָעֵדָה כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים. וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים. וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹקי... וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח יְהוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר.
(יהושע ט)
ראוי לשים לב למשחקי המילים שבין 'כריתת ברית', ל'הכרתה' ("ולא יכרת מכם עבד") לכריתת עצים (חוטבי עצים'). המשחק הזה מופיע גם בפסוקים הקודמים לכך בפרק ט ביהושוע, המזכירים כריתת ברית, ואת שמות ארבעת הישובים, ששני האחרונים שבהם כרוכים היטב לעולמות השאיבה והחטיבה: "וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים. וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים."
אם כן עסקנו בכריתה מסוג שני, כריתה לצורך הכשרת הקרקע. לאחר הכשרת הקרקע מגיע הסוג הראשון של כריתת העצים- חטיבת עצים לשם בניין. חטיבה לצורך החומר. את הדוגמאות המובהקות ביותר לכך ניתן למצוא אצל שלמה המלך בבניין המקדש, או בבניין הבית הפרטי כפי שמובא בשיר השירים "קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רחיטנו [רַהִיטֵנוּ] בְּרוֹתִים". לא סתם עצים – ארזים, וברושים.
בספר מלכים מתוארת חכמתו של שלמה המלך :
וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב. וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף. וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים.
(מלכים א' פרק ה')
תבנית התיאור שלנו 'מ-X ועד-Y' חוזרת כאן ובגדול, ומופיעה כאן בתחום הצומח והעצים בתבנית הסקאלה המתארת את המנעד, מגדול ועד קטן.
המשך הפסוקים מתארים את בקשתו של שלמה לחירם מלך צור לשילחה של עצים לבניית המקדש:
וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ... וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר... וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים... וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ.
בתקופה זו של ימים אלה, יש צורך בחוטבי עצים ושואבי מים. יש צורך באחדות השורות ובמשלחי היד של כולם. גם חוטבי העצים וגם כורתיה (במידה), גם בירוא יערות לקראת התיישבות וצמיחה ובניין וגם בירוא יערות כפעולות מיגון וחישוף, וגם בעזרת השם נטיעת עצים ושתילת גנים והזרמת המים והשפע בצינורות, בחינת " וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ".
שבת שלום.
כתב: אריאל חנוך
Comments