פרשה של מוצ"ש: בין קודש לחול, בין וַיַּקְהֵל לפְּקוּדֵי

 פרשת השבוע למעצבים עבריים | אדר' מרום קליימן | כ"ט באדר ה’תשפ"ה | 29.03.2025

לפרסם מאמר על פרשת השבוע במוצ"ש נראה תמוהה. אבל אקט זה אינו מקרי הוא משקף את הפרשה ואת התפר בין קודש לחול.  השנה הפרשות האחיות 'ויקהל-פקודי' מופרדות.

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִ-ים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה"

בצלאל בן אורי | ג'יימס טיסו | 1896-1902

בשבוע שעבר קראנו כי נבחרו שניים לתכנן את המשכן וכליו: בצלאל בן אורי בן חור ואהליאב בן אחיסמך. עליהם היה לקשור, לטוות, לארוג ולחבר; לשייף, לחתוך, להדביק ולגזור. ה' נתן בהם השראה אלוקית לטובת בניית המשכן, כליו ובגדיו. הפרשה גם קובעת את הגבול בין קודש לחול, ומשה מוסר לעם את ציוויו של ה' בנוגע לאיסור מלאכות בשבת. מתוך המלאכות שנעשו עבור בניית המשכן למדו חז"ל את המלאכות האסורות בשבת.

בפרשת פקודי אנו זוכים לקבל את התיאור המדויק של החומרים הדרושים להכנת בגדי הקודש והמשכן. הקשר ההדוק בין רוח וחומר, בין קודש לחול, מסמל בעיקר את משימתנו כיוצרים.

"וּמִן-הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, עָשׂוּ בִגְדֵי-שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ; וַיַּעֲשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה.

שחזור צביעה באמצעות כנימות אלון (תולעת השני) | רשות העתיקות, סוזנה תמר דקל

היום העיצוב בישראל נעדר קודש. הזנחנו את הקודש ואת הנשגב עבור המלאכה בלבד, עבור דימויים זרים המנותקים מהשבת. תשמישי קדושה וכלי פולחן נתפסים כיודאיקה ולא כמקורות השראה ליצירת תרבות עברית חדשה. בדמיוני אני רואה ישראלים לובשים בגדי תכלת, ארגמן ושני, לא כדי לשרת בקודש, אלא כדי להחיות את תרבותם. משתמשים בנשמה היתרה של התרבות היהודית על מנת להחיות את תרבותם החומרית. לא זונחים את השבת, אלא חיים במוצאיה.