פרשת שלח - וראיתם אותו ונהי בעינינו כנפילים

 פרשת השבוע למעצבים עבריים | אילון לנדמן | כ"ב בסיוון תשפ"ד | 28.06.2024

שחזור של איור של עמים סביב מצרים, במרכז כנעני עם בגד ציצית ופסים מתוך ספר השערים המצרי – 1078 לפנה"ס

בפרשת השבוע - שלח מסופר כי משה שולח תריסר מרגלים לתור את הארץ - וּרְאִיתם אֶת־הָארֶץ מַה־הוא וְאֶת־הָעָם הַיֹּשב עָליהָ הֶחָזק הוּא הֲרָפה הַמְעט הוּא אִם־רב. המרגלים עוברים בארץ, משיבים אשכול ענבים כציווי משה (וכך נולד דימוי נושאי האשכול, המשמש עד היום כדימוי לטוּב הארץ) ומספרים -

זו ארץ זָבת חָלב וּדְבשׁ, אך עז הָעם הַיֹּשב בָּארֶץ וְהעָרים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאד וְגַם־יְלִדי העֲנק רָאינוּ שם. הָארֶץ אֲשֶׁר עָברְנוּ בהּ לָתוּר אֹתהּ ארֶץ אֹכלֶת יוֹשְׁביה הוא וְכׇל־הָעם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכהּ אַנְשי מִדוֹת׃  וְשם רָאינוּ אֶת־הַנְּפִילים בְּני עֲנק מִן־הַנְּפִלים וַנְּהי בְעֵינינו כחֲגָבים וְכן הָיינוּ בְּעֵינֵיהם׃

רק יהושע בן נון וכלב אומרים אחרת - טוֹבה הָארֶץ מְאד מְאד׃ אִם־חָפץ בנו ה' וְהֵביא אֹתנו אֶל־הָארֶץ הַזאת וּנְתָנהּ לנוּ. המרגלים מדברים מתוך מה שראו - רָאינוּ שם, רָאינוּ בְתוֹכהּ , וְשם ראינוּ ,וַנְּהי בְעֵינינו כחֲגָבים וְכן הָיִיינוּ בְּעֵינֵיהם. מחזה ערי כנען הבצורות ואנשיה הגבוהים הרשימו אותם עד כדי שהם מדובבים את בני המקום "וכן היינו בעיניהם". לעומתם, מראות חומות יבוס ונפילי גת הותירו רושם הפוך על יהושע וכלב - הארץ טובה מאֹד מאֹד ולכן עריה בצורות ומרשימות, ולכן ילִדיה ילִדי ענק - ואם חפץ האל יביאנו אליה לשבת בה. כוחו של הדימוי וכוחם של מפרשיו גזר על דור המדבר נדודים ומוות במדבר. בהמשך הפרשה ולקראת סופה מוזכרת לראשונה מצוות ציצית - וַיֹּאמֶר הויה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת הויה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם.

ציצית מתקופת בית ראשון, צבועה בתכלת וארגמן. נמצאה בתמנע

המצווה הזאת באה בעצם במקום הזה עם דיוק וכמענה. זו בעצם מצווה עשה חזותית - ועשו להם וראיתם. המעשה מביא לדימוי, הדימוי מביאה להזכרות, וההזכרות לעשייה. המצווה עונה למרגלים ולכל מי שעיניו בראשו בכפילות - "וראיתם אותו" למול "לא תתורו אחרי … עיניכם אשר אתם זנים אחריהם." הכתוב מכיר בכוח הדימוי החזותי כמחולל מחשבה ומעשה - לטוב ולרע. היהדות לכאורה איננה דת "אסתטית" במיוחד, אך היא היא המכבדת את כוחו של הדימוי החזותי יותר מכולן. כוחו עז כל כך, כוחם של שקר החן והבל היופי משכרים כל כך, שעלינו לשאת עלינו תמיד תזכורת חזותית ומוחשית לעיקר ולמהות -לא לאסתטיקה.

האסתטיקה היא כלי, כלי עוצמתי. ואנחנו - מעצבים, אומניות, חרשים - בעלי מלאכתו, ועלינו לראות למולנו את גודל האחריות.

לפי המחקר ההיסטורי, גדילים בבגד נחשבו במרחב כסמל מעמדי - גלימות ושלמות מלכים ואלים שפעו גדילים. ועוד בגדיל זה עלנו לתת פתיל תכלת - תכלת היא צבע יקר מאוד, המופק מחילזון ימי, וסימל מלכות וקדושה. צבעי הארגמן והתכלת הופקו מאותו חילזון, ושימשו לבגדי הקיסר הרומי, לפרוכות מקדשים, לרהיטי ארמונות - ולבגדיו הפשוטים של כל יהודי. עם התכלת צבעו פתיל צמר, אותו שמו בציצית עשויה חוטי פשתן - ולכן הבגד נהפך לשעטנז. השעטנז נאסר על ישראל, מלבד בגדי הכהן הגדול - והציצית. שילוב הדברים - הגדיל היוקרתי בכנפי הבגד, צבע התכלת היקר והשעטנז הקדוש - מסמנת כל יהודי באשר הוא, כצלם אלוהים, כנפיל ילִד ענקים, כשווה בין שווים וכחשוב מלכותי ומקודש - וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.

מגורשי לכיש הכבושה, הגברים בעלי הכובע המשונה, בעלי ציצית גדולה | תבליט לכיש, מתוך ארמונו של סנחריב | 701 לפנה"ס

הציצית היא מהמצוות הקדומות שיש לנו, ואחד האמצעים החומריים־חזותיים היחידים השמורים בקרב כל ישראל בכל גלויותיהם. בני ארץ כנען מתוארים כלובשים בגד ארבע ציציות בציורי קיר מצריים בני ד' אלפי שנים, ציציות צבועות נמצאו בתמנע, מתקופת דוד ושלמה לפני ג' אלפי שנים, וכן במערות מתקופת מרד בר כוכבא לפני קצת פחות מאלפיים שנה. בכל דור ודור לבש עמנו בגדים מבגדים שונים, לפי רוח המקום והזמן, אך בינות למחלוצותיהם – השתלשלו חוטי הציצית. הציצית והטלית עמה אפוא, היא המורשת החזותית, חומרית, אופנתית ודתית הקדומה ביותר של עם ישראל - עתיקה אף מצורת האות ומספר התורה - מורשת חזותית, טוטם אם תרצו, לא להיות חגבים בעיני אף אדם. דבר שמזכיר לנו תמיד מי אנחנו, מנין באנו ולאן אנו הולכים.

חני כהן זדה (חברת התנועה), צבעי שמן על לוח זכרון ממצעד החיים באושוויץ, 2023

מאז פרוץ הקרבות, מתנדבים בעורף הקימו חמ״לים רבי משתתפים להכנת ציציות עקב הביקוש הגדול. את הציציות בציור כיבסה תושבת אחד הקיבוצים בדרום הנגב עבור לוחם. היא סיפרה כי גדלה על אתאיזם ולא דימיינה לעצמה שיבוא יום והיא תכבס ציציות במו ידיה.