חזון תנועת הצבי
חזון "תנועת הצבי" הוא להעמיד דור חדש של אומנים ומעצבים, המעלים על נס תרבות, עיצוב ואומנות עבריים. אומנות מקומית מושכלת המחוברת לשורשיה ולעמה, פרי יצירתם של יהודים על אדמת ארץ ישראל.
נעשה זאת על ידי קידום יצירה ישראלית חדשה, שתשלב את קולותיהם של כלל הציוניים מכלל הציבור הישראלי, ללא הבדלי דעה והשתייכות פוליטית. אנו דור העתיד של מעצבי הסמלים, האדריכלות והאומנות בארץ ישראל.
כל פיסת תרבות שיוצר עברי מוציא אל האור, מאובקת באבק ארץ ישראל. יצירתו של העברי תהיה פרי עמל כפיים, מבט, הבנה ומחשבה שצמחו מתוך אדמת הארץ ותחת השמש שלה - בין אם במודע ובין אם לא.
לכן עלינו ליצור מחשבה מקומית מושכלת, מודעת לעצמה ולמקומה. מחשבה המבינה את שורשיה התרבותיים ועברה המפואר. מבט הרואה לעומק ולרוחב את המציאות. מלאכת מחשבת הנולדת מלימוד והעמקה בארון הספרים. מחשבה מקומית מאוחדת, שתפקידה לחלום את מה שיכול להיות ולהתאבל על שאבד. כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר - בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר.
תרבות יכולה להגשים עצמה על ידי הבנה והערכה של ייחודה. וייחודה של מורשתינו העשירה חקוק בכל עיר ועיר, שמותינו העבריים מוכרים בכל העולם, ותיאורי ירושלים, הרי יהודה ונופי בית לחם, מעטרים בתי תפילה בכל רחבי תבל. הצלחותינו באו לנו מנאמנות לייחודינו. מהשיח עם תרבויות העולם סביבנו, ידענו לדייק, לחדש ולהמציא. יצירה, אומנות ותרבות אמיתיות לא יכולות לצמוח מחיקוי בלבד. ניסיון לחקות אומות אחרות יוביל ליצירת עגל זהב חדש – העתק חיוור ומקומי שלא יוכל להתחרות במקור שכן לעולם לא יהיה המקור. עלינו ללכת בדרכינו הייחודית, ללכת בתוך הים ביבשה. להעז להיות עצמנו, להצית מחדש את הנר ולהאיר עמו את הדרך.
דרשו חכמינו במילה עברי על העברי הראשון, אברהם. נאמר ע"י ר' יהודה: "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד". אמר ר' נחמיה "שהוא מבניו של עֵבֶר", וחכמים הוסיפו - שהוא מעבר הנהר ושהוא מדבר בעברית. נראה כי אנחנו צריכים את כל השיטות יחד. עברי הוא מי שבא מעבר הנהר (הגיע לחיות בארץ ישראל), עברי הוא מצאצאיו של עֵבֶר(חלק מעם ישראל), ועברי הוא מי ששומר על השפה העברית. וגם, ואולי בעיקר, מי שכל מהותו היא להיות תמיד בעבר הזה ולא בעבר 'ההוא'.
אומנות עברית היא אומנות מקומית, יהודית, נועזת ודוברת עברית. אומנות אשר נמצאת במסע תמידי, מסרבת להתפשר על סטטוס קוו ולעולם לא מתמזגת כליל עם העֵבֶר האחר. בתרבויות שהעלו על נס את הקולקטיב, דיבר העם היהודי על כבודו וקדושתו של היחיד. בעידן של סגידה לאינדיבידואל, דיבר העם היהודי על משפט, חובה ואחריות הדדית. נועדנו להיות תרבות הנושאת את האמת מבעד לנקודות המבט, תרבות תומכת ויוצרת אשר יוזמת יצירה מחודשת. אנו מאמינים ביצירה חיובית בשילוב ביקורתיות. בקולקטיב יחד עם האינדיבידואל, אלו ואלו דברים חיים ושדות חיוניים בעולם התרבות הישראלית המתחדשת.
עם ישראל נוצר כתמונת בבואה של ארץ ישראל. ישראל תמיד ישב בין התרבויות הגדולות של תקופתו. עמינו תמיד היה שרוי בדו־שיח תרבותי, דתי ופילוסופי עם האומות האחרות. לאורך הזמן והמרחב, עבר עם ישראל תהליך של עידון ודיוק, תוך ברירת המרכיבים החיוביים מכל תרבות ומקום. משל למה הדבר דומה? לאדם שמצא רימון, אכל את תוכו וזרק את קליפתו. דו השיח מחייב אותנו להיות ברי פלוגתא. לא ניתן להיות שותפים לדיון תוך חיקוי ואימוץ מוחלט של אחד מצדדיו. עלינו להיות מסוגלים להביע את דעתנו הייחודית, העתיקה והמחדשת. תולדה של אלפי שנות ליטוש.
עם ישראל נקרא כך על שם יעקב אבינו שניצח את המלאך. למה? כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. עם שנקרא, בדומה לאמנים, על שם חוסר מנוחה ייחודי מחוסר ההרמוניה בין העולם כפי שהוא, לבין איך שהוא צריך להיות. עם שקורא תיגר על המצוי. עמנו קשה העורף ניצח את כל אלו שבאו להשמידו לֹא בְחיִל וְלא בְכחַ כי אִם־בְּרוּחי.
אנו עם שמקדש את חופש הביטוי, המורכבות והרצון לשינוי - ותיקון עולם. עם שמורשתו דורשת ממנו לשאול שאלות קשות ולהעמיק. על מנת שנוכל להגשים ייעוד זה, עלינו לדעת לשמוע זה אל זה. נאמר במדרש אִם אָדָם אוֹמֵר מַה לִּי בְּטֹרַח הַצִּבּוּר… מַה לִּי לִשְׁמֹעַ קוֹלָם, הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. שני יהודים בחדר - וביניהם שלוש דעות. כבנים לעמנו, אנו שואפים ליצירה מורכבת היודעת לברך על הקיים לקרוא תיגר על המציאות בעת ובעונה אחת - אומנות מתחדשת.
ארץ, עם ותרבות קשורים זה בזה במעגל של יצירה. נופי הארץ, אדמתה, אבניה, חומריה, צמחיה וחיותיה מוענקים לעמה. העם, בתורו, יוצר תרבות ייחודית מהארץ. הם בונים את בתיהם מחומרי הארץ. מעטר את חפציו בפרחיה ומפתח כלי עבודה מהברזל שחצב מאדמתה. מלאכות הקשורות ביישוב ובעבודת האדמה הם מחוללי האומנות והתרבות של עם. מהצמחים הגדלים בארץ ומהאקלים בה, העם נוטע את גידוליו, חוגג את עונות החקלאות, ומכין את מאכליו ותבשיליו. מחומרי הארץ, העם היושב בה מתקן לעצמו בגדים. התרבות החזותית והחומרית היא בתם האהובה של הארץ והעם.
בארץ ישראל אבותינו ואמותינו יצרו אומנות ותרבות ייחודיים.
אז בשובם ממצרים המציאו את הכתב האלפביתי, ובכך שינו את פני העולם כולו. מוקפים במעצמות אליליות גדולות, אבותינו סירבו לסגוד לאנשים, מלכים וחיות. הם כוננו מקדשים מהגדולים והמפוארים בעולם, בנו ערים מבוצרות והקימו צבא מרכבות מהגדולים בעולם. היו מהראשונים לתעש ולנפח את הזכוכית, והיו ממוקדיה בעת העתיקה.
הרצף שלנו נקטע, אבל החוט המשולש לא במהרה יינתק. ישראל בכל ארצות הגלות שמר אמונים לארצו, ושמר על תרבותם. מבודלים מהעמים ומייחלים לשוב לארצנו, עסקנו בתרבות שיכולנו לשאת איתנו מארץ לארץ - תרבות של רוח. חסרי אדמות, חגגנו את חג הקציר. חסרי מדינה, שיננו דיני מלך וכהן. דורות שלא דרכו ולו פעם על אדמת ארצנו חיברו עליה שירי כיסופים וגעגועים. שרנו את שירנו על אדמת נכר.
בנס גלוי שבנו לארצנו. להתאחד עם ארצנו זכינו, והחלנו להשיב לנו תרבות חיה בה. חזרנו לעבד את אדמת הארץ, לנשום את אווירה הטוב, ואת שפתנו, אותה שימרנו כשפת תפילה וגעגוע, החיינו במאמץ וגישרנו על הפער והמרחק. אנשי חזון ומעשה דלו ממעמקי דפי הספרים שפת שימוש נושמת וחיה. שאל ברל כצנלסון, "התש כוחנו לחיות ולהחיות את סמלינו, להעמיק בתכנם, למלא אותם רוח הדור וצרכי הדור? אנו לא מסוגלים לכלום מלבד להשתמש בסמלים שאולים, בסמלים שהם העתקה וחיקוי, והעיקר, הסכמה מן החוץ? האומנם אין אנו מסוגלים אלא לחיים תלושים, לתרבות תלושה ולסמלים תלושים?"
כעת עלינו להשיב לנו את תרבות חיה - ולא תרבות משומרת, תרבות רעננה - ולא תרבות מאובקת מגלות, תרבות עברית - ולא תרבות משועתקת מעמים אחרים.
מה היא תרבות חזותית וחומרית עברית? נוצרת על ידינו בארצנו. עיצוב המכיר את רוח ונפש עמו. אדריכלות שנולדה תחת שמש ארץ ישראל ובחורף הירושלמי. תוצר מפגש בני עמנו זה עם זה בשובם מהגלות. משיחת קולמוס המצרפת אותיות שנבראו בהם שמיים וארץ וקושרת להן כתרים. מלאכת מחשבת שנולדת מילדות בצל אורנים וברושים. סרט מעשה חושב המראה את הקולות ואת הנשמע שאי אפשר לראות במקום אחר. צבענים שנולדו מפרחי הבר במשעולים. בדים מעשה רוקם שיגעו עליהם, גזזו וליבנו וניפצו וטוו וארגו ותפרו. ציורים הדורשים על כל קוץ וקוץ מקוצי ארץ ישראל תילין. צורפות המרקעות וחוצבות ברוח. יודעות לחשוב כל מחשבת ולפתח כל פיתוח. אומניות שחוקקות וחוצבות ושוקלות וממירות מרנדרות ומייצאות. כל מלאים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה, לחשוב מחשבות ולעשות בזהב ובכסף ובנחושת, בחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ, לעשות בכל מלאכה.
אנחנו מחדשים את האתוס העברי. לכן אנו דור התחייה של התרבות האומנותית שלנו בארצנו. ננכיח את העבריות שלנו בשדות האומנות והעיצוב - הישראלי והעולמי. דבר הברית העתיקה עם ארצנו אנחנו מחדשים. מייצרים אנו הפרייה הדדית של אומנות מקומית וצוותאות בין יוצרים. ניצור את הסמלים והקאנון של עצמנו עבור עצמנו - עם־ישראל בארץ־ישראל, כי זה תפקידנו. התרבות שלנו צומחת מהאדמה כמו עץ זית עתיק ולא מגיעה מארץ רחוקה - לכן עלינו להילחם בקולות מבחוץ ומבפנים המנסים לנתק אותנו מאדמתנו ותרבותנו, ולינוק ממורשתינו העשירה השראה.
במילותיו של ברל כצנלסון - "דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב ויש שהוא נאחז במסורת הקיימת ומוסיף עליה, ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה להזין את נפש הדור המחדש."
תנועת הצבי קוראת לכם לשאת את דגל האומנות העברית המתחדשת, הנועזת והעכשווית בגאון.
עלינו להעלות על נס את יופייה של הברית העתיקה, מורשתנו, ולחדש ימינו כקדם מתוכה - לחדש לנו תרבות חזותית וחומרית במקום בו היא כוננה לפני אלפי שנים, הלא היא ארץ ישראל.
וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ